The first 200 lines.
- ויטרי-סור-סן, 1997 -
רואים את החיוך הקטן הזה?
זה אני מחייך.
קוראים לי ג'ילאלי.
אבל פה קוראים לי החפרפרת.
אל תבינו לא נכון, אני לא מלשן.
בדיוק ההפך.
ג'ילאלי, מה השעה?
אני אפילו לא מגלה מה השעה.
קוראים לי ככה בגלל צבע החליפה שלי,
אבל בעיקר כי התעוורתי.
אבל נחזור לזה מאוחר יותר.
פה אוהבים לתת כינויים לפי הצרות שלך.
מדביקים לך תווית כדי לצחוק על זה בקלות, אבל לא בצורה מרושעת.
זו פשוט דרך להגיד שאתה חשוב.
ככה זה בבר של מומו.
זה מומו.
חבר, אח.
אנחנו מכירים כבר שנים.
הילדות שלנו ברמות קביליה,
תלאות הגלות, שיקום החיים.
הייתי עד לכל זה.
האהבות שלו, הקשיים שלו, הילדים שלו.
ילדים שאפילו לא הכיר בהם, אבל אהב אותם.
אולי בצורה קצת דיסקרטית מדי.
לכן אספר לכם את הסיפור על הבר של מומו.
כי אם הייתי יודע מה עומד לקרות,
הייתי לוקח את הזמן להגיד לו כמה אני אוהב אותו.
- הבר של מומו -
- מלון, בר, בית קפה -
משפחה של ממזרים
מה הרופאים אמרו?
הוא מורדם, כדי לראות איך העניינים מתקדמים.
הריאה שלו מנוקבת.
הייתי במטבח כשזה קרה.
זה היה שוד? -לא. הם לא לקחו כלום.
טוב, תודה.
אין בעד מה. בכל אופן, אני צריכה ללכת.
רוצה טרמפ הביתה?
אני לא הולכת הביתה, אלא לפתוח את הבר.
מה, אנחנו לא סגורים? -לא.
הבר של מומו אף פעם לא נסגר.
היית יודע אם היית מבקר את אבא שלך יותר.
שלום!
אל תקומו.
- מחזיק מפתחות מאיר -
יופי, ככה יותר טוב.
אז… -המורה?
כן? -לגבי הטייזר…
התכוונת, "לגבי מחזיק המפתחות המאיר", נכון?
כן. -אז, ילדים…
- מבצע אנטי-פדופילים -
בהינתן האירועים מהזמן האחרון,
מארק דוטרו,
הרשיתי לעצמי לסטות מעט מתוכנית הלימודים.
החלטתי להגדיל את טווח התאורה של ה"דיודה" שלנו ל…
ארבעה עשר מטרים.
תירגעו.
רק רגע.
כן, יבוא.
מר קולין, אימא שלך פה.
זה לא מה שאתם חושבים.
אני אדם בוגר.
שכחת את ארוחת הצוהריים שלך.
אמרתי לך, אני אוכל בקפטריה.
וחוץ מזה, אבא שלך בבית החולים.
אבא שלי? רק רגע.
אמרת לי שהוא מת.
טוב, אתה יודע, חי, מת…
אתה מאמין ברוחות רפאים? -אימא?
מה יש בכד האפר שמעל האח?
זוכר את ארגז החול שבפארק?
היא משוגעת. לא ייאמן! את משוגעת.
מה עם ההתאבדות בפארק אסטריקס?
עשיתי את זה לטובתך.
את משוגעת, חולה בראש!
לא ייאמן ששיקרת לי כל הזמן הזה! זה מטורף!
ולא קוראים לו ז'אן-מארי.
קוראים לו מוהנד.
מוהנד אקרור.
אני ערבי?
איזה זין.
בבקשה.
זין, לא הוא.
היי.
ג'ילאלי?
זה אני. מה שלומך?
יותר טוב ממך.
אחרי כל הריבים שלך עם אבא שלך,
חשבתי שלא נראה אותך פה שוב.
כן, אני יודע. הייתי עסוק.
מה אתה עושה פה?
חשבתי שאולי את צריכה עזרה. -אני לא.
לא? -לא.
תקשיבי, גם אני לא רוצה להיות פה.
נוכל לעשות משמרות, שבוע-שבוע.
אבל תעשי את החלק שלך.
יש לך כריזמה לפעמים. חשבת להיות שחקן?
כן, בעצם. מצחיק.
מה תשתה? אל תסתובב פה סתם.
מה שיהיה, לא אכפת לי. -מורגן!
אני שמח שאתה תנהל את בית הקפה.
אני לא, ג'ילאלי. זה רק זמני.
כן.
שיער מוחלק לאחור, שפם, להגיש פאסטיס, זה לא הקטע שלי.
קוראים לך להתייצב. -להתייצב?
אל תשאל שאלות. קוראים לך להתייצב.
אז אתה הבן של מוהנד?
נכון. מי אתם?
פטריק, חבר של אבא שלך, ופרנסיס, השותף שלי.
נעים מאוד.
אתה בעסקי המוזיקה, נכון? -כן.
אתה עושה ראפ?
כמו ג'ורדי?
בטח.
אל תדאג לגבי אבא שלך. אנחנו נטפל בהכול.
לא המשטרה מטפלת בהכול?
אנחנו נטפל גם במשטרה.
מוחמד,
אבא שלך דיבר איתך פעם על משהו…
לא.
שתדע, מוהנד לא סתם אחד.
הציפייה שלי ממך היא בהתאם.
פרנסיס, בוא נלך.
חלב בטעם תות. -לא הזמנתי כלום.
זה מפטריק.
מר אקרור?
אולי הוא לא מדבר צרפתית.
היי, הלו!
אבא?
שלום. מי אתה?
נעים מאוד. אני מוריס קולן.
או אקרור, מתברר.
אתה בן דוד? -לא, הבן שלו.
אז זה משותף לשנינו.
מי אתה?
הבן שלו. גם אתה?
אני לא יודע מי אתה. אני קורא למאבטחים.
שתוק. תוך יום אחד גיליתי שאני ערבי
ושאבא שלי לא התאבד על רכבת הרים.
רגע. מי התקשר אליך?
אתה מכיר את ג'ילאלי?
החפרפרת? -כן.
הוא צלצל לאימא שלי לגבי אבא.
בבקשה, תפסיק להגיד "אבא". -אבא.
אתה יודע שאני יכול להרביץ לך?
אתם מהשכונות, מכירים רק אלימות.
אני אזיין אותך…
שלום. -שלום, גברתי.
שלום. -בוא.
תקשיב, לא נלך מכות. זה מגוחך. אנחנו אחים.
תחזיק את זה.
זה המספר שלי. תתקשר אליי.
נוכל להיפגש בבר של מומו.
איפה?
בית הקפה של אבא.
אמרתי לך להפסיק להגיד "אבא".
תחפש בדפי זהב.
לא. "הבר של מומו" זה כמו מקדונלד'ס. יש אחד בכל פינה.
תרשום את הכתובת, טוב? נו.
תכתוב משמאל לימין, לא מימין לשמאל.
אמרת מולוד, נכון?
לא. מוהנד. מוהנד אקרור.
אה, כן. אירוע הירי בבר של מומו.
אנחנו לא מצפים לפתור את התיק הזה.
אף אחד לא מוכן להעיד. וזה הבר של מומו.
אז מה?
אתה באמת הבן שלו? -כן.
אני אתן לך עצה.
בבר של מומו, האקשן האמיתי קורה בלילה.
תעזור לי. תפנה כוסות.
רגע! לאן את הולכת?
מה קורה פה?
אתה צריך לדבר עם אבא היקר.
מותק, תוכלי לתת לי את המפתח ל-108? -כן.
מי החתיך?
מוחמד, הבן של הבוס.
חלב תות? -חלב תות, זה הוא.
נעים מאוד.
זה בית בושת?
ואו. אי אפשר להסתיר ממך כלום.
לא ייאמן. -איזה חרא.
שים לב שיש גם מכונות מזל, פוקר ובינגו.
כמו שאתה רואה, אנשים לא באים רק כדי לשחק פק-מן.
זה חוקי? יש לנו רישיון?
לא. אבל יש לנו רישיון אלכוהול ארבע.
בואו נדבר על רישיון אלכוהול ארבע.
הכול התחיל בשנות ה-50.
בזמנו,
ילידי אוברן שלטו בברים של פריז.
אבל כשהמהפכה באלג'יריה התחילה,
האלג'יראים חיפשו מקומות מפגש כדי להוביל את ההתנגדות.
וכדי להשתכר, בואו לא ניתמם.
לאט לאט הם קנו את הברים,
וב-1962, כשהמדינה זכתה בעצמאות,
הם ניהלו משא ומתן על הסדר שהפך אותם
לזרים היחידים שמותר להם למכור אלכוהול.
רישיון אלכוהול ארבע המפורסם.
- ברישיון עיריית פריז -
הסכמי אוויאן הובילו ישר למכירת אלכוהול.
No comments yet. Be the first to leave one.