Shipwrecked: Nightmare at Sea

‫ב-13 בינואר 2012,‬ ‫הקוסטה קונקורדיה פגעה בסלע‬

‫וטבעה כשעל סיפונה מעל 4,000 איש.‬

‫הסרט כולל קטעי ארכיון מייצגים,‬ ‫תרגום קולי של הודעות לנוסעים‬

‫ואת הקלטות הקופסה השחורה‬ ‫של הקוסטה קונקורדיה.‬

‫אבל נכנסים מים?‬

‫בטירוף. אני בדרך למטה.‬

‫לא יצאנו לחופשה מאז שנולדה לנו תינוקת.‬

‫אמרתי לג'ון שזה יהיה זמן טוב בשבילנו‬

‫לצאת לטיול המדהים הזה‬ ‫שדיברנו עליו כל כך הרבה זמן,‬

‫וזה היה עניין גדול בשבילנו.‬

‫בליל שישי ה-13, הייתי על הסיפון‬ ‫ארבעה חודשים כרקדנית.‬

‫לא היה לי מושג שמשהו עומד לקרות.‬

‫רגע אחד את חוגגת ומבלה עם המשפחה שלך.‬

‫וברגע הבא את פשוט שם,‬

‫חסרת אונים.‬

‫זה הרגיש כאילו האדמה נפתחה מתחת לרגלינו.‬

‫אנשים נאחזו בקירות ונאחזו זה בזה.‬

‫זה היה כמו סצנה מהטיטניק, לגמרי.‬

‫סיפורי פחד ובהלה‬ ‫מאוניית התענוגות קוסטה קונקורדיה.‬

‫בכנות,‬

‫חשבתם על זה בכל פעם‬ ‫שעליתם על מטוס או על אוניית תענוגות.‬

‫מה יקרה אם משהו ישתבש?‬

‫ובכן, זה קרה.‬

‫בכל פעם שעוצמים עיניים,‬ ‫רואים משהו מהלילה ההוא.‬

‫פשוט חוזרים לרגע הכי מפחיד‬

‫שחוויתם אי פעם עם המשפחה שלכם.‬

‫אלוהים, מה עשיתי?‬

‫- ספינה טרופה: סיוט בלב ים -‬

‫- ינואר 2012 -‬

‫היינו באירופה בעבר, אבל לא יחד.‬

‫זו הייתה החופשה הכי ארוכה ורחוקה שלנו יחד.‬

‫- ג'ון ומייגן‬ ‫נוסעים באונייה -‬

‫הבת שלנו, לילה, הייתה בת 14 חודשים,‬

‫אז הרגשנו שזו הזדמנות טובה‬ ‫לצאת לטיול גדול יחד.‬

‫אני די בטוחה שארזנו מזוודה‬ ‫של צעצועים, חיתולים, מגבונים,‬

‫כל מה שצריך. היה לנו כל כך הרבה ציוד.‬

‫נסענו לפריז, שווייץ, ונציה, ברצלונה.‬

‫בסופו של דבר, היינו אמורים לסיים בשיט.‬

‫כן, אני חושב שזה היה חלק גדול‬ ‫מהסיבה שבחרנו בחופשה הזאת.‬

‫צילמנו אינספור תמונות וסרטונים,‬

‫יצרנו המון זיכרונות מדהימים.‬

‫תמיד רציתי לנסוע לאיטליה.‬

‫זה היה בראש רשימת החלומות שלי,‬

‫אבל לא ידעתי שאני הולכת לשיט תענוגות.‬

‫- פטרישיה סנדובל וניקולס טליאפרו‬ ‫נוסעים באונייה -‬

‫לא סיפרתי לה על זה, רק על החלק של איטליה,‬

‫אבל ההפלגה הייתה אמורה להיות הפתעה מיוחדת.‬

‫היינו אז יחד כשלוש שנים.‬

‫הרעיון היה שבשלב מסוים‬ ‫אני אציע לה נישואים.‬

‫כשאתה מציע נישואים,‬

‫אתה רוצה את המקום הכי רומנטי שיש,‬

‫ובמסע הזה היו לא מעט מקומות לבחור מהם.‬

‫זה יהיה הרגע שבו הכול יתחבר.‬

‫היא לא תוכל לסרב, נכון,‬ ‫אם תבקש במקום המושלם?‬

‫כולם חושבים ככה, אם עושים את זה כמו שצריך.‬

‫כשהגעתי,‬

‫נדהמתי מכמה שהאונייה נראתה גדולה ועצומה.‬

‫הייתי בת 17.‬

‫אמא שלי רצתה לחגוג את יום הולדתה ה-50.‬

‫- סטפניה וינצ'נזי‬ ‫נוסעת באונייה -‬

‫היא הזמינה כרטיסים לי, לחבר שלי דאז‬

‫ולחברה הכי טובה שלה מילדות, לואיזה.‬

‫מאז שהייתי קטנה מאוד, עשינו הכול ביחד.‬

‫הייתי בת שבע בערך‬ ‫כשהיא אובחנה כחולה בסרטן.‬

‫אבל כמה חודשים לפני ההפלגה,‬

‫הסרטן שלה היה בנסיגה.‬

‫זו בהחלט הייתה עוד סיבה טובה‬ ‫לחגוג את יום ההולדת שלה.‬

‫הדבר הראשון שעשינו היה לחקור את האונייה.‬

‫ידעתי שזו תהיה‬ ‫האונייה הכי גדולה שראיתי אי פעם.‬

‫אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה‬ ‫שעליתי על האונייה,‬

‫והייתי בהלם מכמה שהכול היה מפואר.‬

‫מאוד עשיר. נברשות בכל מקום.‬

‫נראה שהכול היה עשוי‬ ‫מזהב או מזכוכית או משיש.‬

‫מאוד בסגנון איטליה של פעם.‬

‫הכול היה נוצץ ומושלם.‬

‫לא ידעתי בדיוק איזה חדר אקבל‬ ‫כשעשיתי את ההזמנה.‬

‫באותה תקופה, השיט היה די יקר,‬

‫ואני הייתי סטודנט.‬

‫אבל הוא דאג שנקבל את החדר הכי טוב שיכולנו.‬

‫כל כך שמחתי, כי קיבלנו מרפסת ונוף יפהפה.‬

‫יצאנו למרפסת,‬

‫וניק הצביע ואמר,‬

‫"תראי, קומה או שתיים מתחתינו‬ ‫יש סירות הצלה."‬

‫סירות ההצלה.‬

‫וחשבתי, "אני אצלם את זה".‬

‫מעולם לא הייתי בשיט תענוגות,‬

‫וחשבתי, "אם יקרה משהו כמו בטיטניק…"‬

‫אמרתי, "זה לא יהיה כמו הטיטניק. יהיה נהדר.‬

‫"הפלגתי בעבר. זה יהיה נפלא.‬ ‫את תאהבי את זה."‬

‫- יום שישי, 13 בינואר -‬

‫ילדים, שלא תעזו. תתרחקו מכאן!‬

‫חבר צוות: נוסעים על הסיפון, 3208-3208.‬

‫צוות, 1023-1023.‬

‫כשהגענו לסיפון, זה היה די מדהים.‬

‫פגשנו מישהו ששאל אותנו‬

‫מה אנחנו רוצים לעשות בשאר השבוע.‬

‫קבענו יום ספא, וזה היה כל כך מרגש.‬

‫הכול קרה כל כך מהר.‬

‫רק הגענו לחדר. עכשיו אנחנו מסתובבים.‬

‫תוך כדי הליכה, אני מצלמת הכול.‬

‫אחד הדברים המדהימים בשיט‬

‫זה שהוא מספק לך הכול.‬

‫ולכן בשבילי, במיוחד כאמא טרייה,‬

‫זה ממש הקל עליי.‬

‫היו אינספור מסעדות מכל הסוגים,‬

‫תיאטראות, מופעים, קזינו.‬

‫הקושי היחיד הוא איך להעביר את הזמן‬

‫כשיש כל כך הרבה אפשרויות.‬

‫אני זוכרת בר גלידות‬ ‫שבו אפשר להכין סנדיי לבד,‬

‫והוא היה פתוח 24 שעות ביממה.‬

‫אפשר היה לאכול גלידה מתי שרוצים.‬

‫זה היה בתקופה‬ ‫ש"המתים המהלכים" הייתה פופולרית,‬

‫אז תמיד שיחקנו משחק.‬ ‫אם זומבים יתקפו, לאן תלכו,‬

‫ובאיזה נשק תשתמשו כדי להילחם או לברוח?‬

‫לאן תלך? תצא מכאן או משם?‬

‫ואם זה זומבי איטי,‬ ‫איפה הנשק שתוכל להשתמש בו כדי לעצור אותו?‬

‫כשהוא היה עושה לי את זה,‬

‫בפעם הראשונה אמרתי לו,‬ ‫"אני לא יודעת. לא ממש שמתי לב",‬

‫והוא אמר, "טעות!"‬

‫בדיוק. "פה פישלת. בדיוק פה."‬

‫ואז לאט לאט התחלתי לשים לב לסביבה שלי.‬

‫זה היה ערב יפה.‬

‫שמיים בהירים, קצת קר כי זה היה ינואר.‬

‫- מנריקו ג'יאמפדרוני‬ ‫מנהל מלון האונייה -‬

‫אבל ערב שקט, כמו כל ערב אחר.‬

‫עבדתי עם קוסטה במשך כ-43 שנים.‬

‫באונייה תמיד עובדים.‬

‫בחג המולד, בשנה החדשה,‬ ‫בפסחא, בשבת וביום ראשון.‬

‫הרגשתי יותר בבית על הסיפון מאשר בבית.‬

‫כ-800 איש עבדו תחתיי בקוסטה קונקורדיה.‬

‫אז בליל שישי ה-13 בינואר,‬

‫עבדתי על הסיפון ארבעה חודשים כרקדנית.‬ ‫בשלב הזה, זו הייתה עבודת חלומותיי.‬

‫- רוז מטקלף‬ ‫רקדנית באונייה -‬

‫זה היה גן עדן עלי אדמות.‬

‫זכיתי להכיר את העולם.‬ ‫הייתי בכושר הכי טוב בחיי.‬

‫היו לי חברים נהדרים.‬

‫זה היה קסום.‬

‫בשם הנהלת קוסטה וכל הצוות,‬

‫אני שמח וגאה לברך אתכם בהגיעכם לסיפון.‬

‫פגשתי את הקברניט סקטינו כמה פעמים.‬

‫הפעם הראשונה שפגשתי אותו‬ ‫הייתה במעלית של הצוות.‬

‫הדבר היחיד שידעתי עליו‬

‫היה שהוא קברניט חדש יחסית באונייה הזאת.‬

‫תיהנו מההפלגה.‬

‫פעם אחת אמא שלי באה לבקר על הסיפון,‬

‫והוא דיבר עם אמא שלי,‬

‫והוא אמר‬

‫שהוא הולך לדוג באי עם אחד מחבריו,‬

‫אבל לא לספר לאף אחד,‬

‫כי אסור לו לעשות את זה.‬

‫אז היה גם העניין הזה של…‬

‫"אה, הוא מנצל את המערכת."‬

‫באותו לילה, בסביבות תשע,‬ ‫הקברניט התקשר אליי.‬

‫כמה ימים קודם לכן,‬ ‫המלצר הראשי שאל את הקברניט‬

‫אם האונייה יכולה לבצע‬ ‫הצדעה בשיט ליד האי ג'יגליו.‬

‫כי גם אחותו וגם אמו גרות באי.‬

‫- הגשר -‬

‫הוא שאל אותי אם אני רוצה‬ ‫להצטרף אליו בגשר להפלגה ליד האי.‬

‫זה נשמע לי קצת לא שגרתי, כי‬

‫היה לילה, הכול היה חשוך,‬ ‫ולא היה הרבה מה לראות.‬

‫אבל זו הייתה החלטה של הקברניט,‬

‫אז צייתנו.‬

‫קברניט: הלו?‬

‫גשר: קברניט, זה צ'ירו, שישה מיילים.‬ ‫קברניט: שישה מיילים. טוב, יופי.‬

‫גשר: אנחנו כמעט באי ג'יגליו.‬

‫נגיע לשם ב-21:44.‬

‫באותו לילה, אני והחבר שלי, אנדראה,‬ ‫החלטנו לעלות לסיפון הבריכה.‬

‫כשפתחתי את הדלת,‬

‫הרגשתי בריזה רעננה.‬

‫הכול היה חשוך,‬

‫אבל כמה אורות האירו שם.‬

‫ניצוצות השתקפו על המים.‬

‫נשענתי החוצה. הסתכלתי על הים,‬

‫ואנדראה, שהיה מאחוריי, חיבק אותי.‬

‫הוא אמר, "זה מרגיש כמו בטיטניק".‬

‫באותו רגע, אני…‬

‫בעצם, אני…‬

‫הרגשתי קצת מוזר.‬

‫אבל זה מטורף, נכון?‬

‫אז פשוט…‬

‫השארתי את המחשבה הזאת מאחור.‬

‫ואז קיבלתי שיחת טלפון מאמא שלי.‬

‫היא אמרה, "אנחנו במסעדה.‬

‫"הם מתחילים להגיש את ארוחת הערב,‬ ‫אז בואו תצטרפו אלינו, בבקשה."‬

‫זו הייתה ארוחת ערב חשובה,‬

‫כי בחצות‬

‫זה יהיה יום ההולדת שלה.‬

‫באותו לילה, אכלנו ארוחת ערב נחמדה.‬

‫תגידי שלום לאבא?‬

‫אבל אחרי ארוחת הערב,‬ ‫עם לילה שהייתה בת שנה, הגיע הזמן לישון.‬

‫חזרנו לתא והרדמנו אותה.‬

‫עשינו את שגרת השינה המסורתית שלנו.‬

‫לבשתי פיג'מה.‬

‫יצאתי מהמקלחת בבוקסר, נכנסתי למיטה.‬

‫אני זוכרת שנשכבתי‬

‫ואמרתי בקול רם, "אני מותשת".‬

‫זה היה יום ארוך.‬

‫קברניט: אני לוקח פיקוד.‬

‫מה המהירות שלנו?‬

‫גשר: 15.3.‬