The first 200 lines.
סאקה הוא הקמע שלנו.
הוא יעזור לנו להמשיך.
אפשר לראות שהוא לא גבר. הוא הגבר.
הוא מקצוען מהמעלה הראשונה כבר חצי עשור לפחות.
- מוביל מהלכים… - למנות אותו לקפטן…
- מבקיע שערים… - היה מהלך נבון…
…וכוכב.
אני אוהב את בוקאיו סאקה, אבל אני חושב שהמשחק שלו הידרדר קצת.
בחצי העשור הזה, הוא לא זכה להצלחה.
- הנתונים שלו לא טובים. - הוא לא היה טוב.
הוא נפצע הרבה פעמים.
הוא פשוט לא ענה לשאלה על ליגת האלופות.
22 שנים מאז שהם זכו
בתואר בפרמייר ליג, זה בהישג ידם.
אני אפילו לא רואה מנהיג לארסנל על המגרש.
מצפים לשער או לבישול בכל משחק.
הוא היה אדיר.
אי אפשר לצפות להרבה מהילד.
הכול מונח על כתפיו כרגע.
סאקה!
הייתי קרוב כל כך לתהילה, להצלחה ולגביעים…
למען המועדון והמדינה.
אני צריך למצוא את השלב הבא.
תיירי הנרי, אחד השחקנים הטובים ביותר בכל הזמנים.
הוא הגיע לרמות שאני עדיין חולם עליהן.
יש לו הרבה חלומות, חלומות גדולים.
הוא חושב שהוא יכול להכניס חמישה גלגולי חיים באחד.
טולאמי בנסון
ארוסתו של בוקאיו
אבא שלו לימד אותו דבר אחד,
להיות הכי טוב בכל מקום שאתה נמצא בו.
אז הלחץ שהוא מפעיל על עצמו,
העולם וכל מה שהוא עושה,
אני לא יכולה להעמיד פנים שאני מבינה.
הוא בעצם די פגיע.
תיירי הנרי
הנרי מזהה את זה.
אגדה
הוא מצליח לנהל שיחות
עם בוקאיו שאף אחד אחר לא מצליח לנהל.
כוכב
הוא משמעותי מאוד. הוא איתנו כבר שנים.
הוא כאן… מאז שאני כאן.
הם מבינים זה את זה, הם רואים זה את זה.
זה כמו מראה.
הם יכולים לדבר במשך שעות.
ובכל פעם, זאת חוויה עמוקה.
זה טוב מאוד בשבילו.
כשאני יודע מאיפה באתי…
ויודע מה נדרש…
אנחנו ארסנל
החלום שלי הוא שתהיה לי מורשת,
לזכות בתארים,
לעשות היסטוריה.
הרגע הזה לא יחזור.
בוקאיו נעזר תמיד בכפר שלו לתמיכה
כשהרגע המכריע בקריירה שלו מתקרב,
הוא פונה לאדם היחיד שיודע מה נדרש.
תראו אותו.
למי אתה מחכה?
- לך. - באמת?
אתה מכיר אורז ג'ולוף?
אתה יודע מאיפה זה? מסנגל.
לא, לא ננהל את השיחה הזאת.
זה מסנגל.
- איך אתה יודע את זה? - אתה צריך לדעת דברים כאלה.
אבל איך אתה יודע את זה בוודאות?
ג'ולוף זאת מילה בוולופית. וולופית זאת השפה בסנגל.
כן?
- לחנך… - אתה צריך לדעת את זה.
- זה אותו אורז, שעועית, פלנטיין. - כן…
כמו אוכל מהקריביים.
זה האוכל האהוב עליך? מהקריביים?
באוכל, שום דבר לא עולה
על האוכל של אימא שלי.
זה מעורר זיכרונות.
- זה מה שהיה. - כן.
- הינה. - כן!
גדלתי עם אימא שלי. אבא שלי היה שונה.
אבא שלי השליט את המשמעת הדרושה כדי להגיע
לרמה ש… לא ציפיתי שאגיע אליה.
הוא היה קשוח.
- כן. - ומבחינתי, לשמח את אבא שלי
היה קשה הרבה יותר מכל האנשים שדיברו איתי.
אבא שלי היה אותו דבר, תובעני מאוד.
הוא דחף אותי בכל יום, בכל יום.
- אבל מה הוא אומר עכשיו? - עכשיו?
כן.
אם יש לי משחק והייתה פעולה שהוא חשב שיכולתי לעשות טוב יותר,
הוא אומר לי, "בי"… הוא לא ידבר על שום דבר אחר.
- באמת? - "כשהגעת לשם,
"למה לא הטעית אותו? הוא היה מחליק, ואתה היית מבקיע".
כי הוא שונא את זה. הוא שונא במיוחד
כשאני בועט וזה נחסם.
עוד הצלה נפלאה של דונארומה!
הוא מתלונן כשבועטים בי הרבה. "אם הוא בועט בך,
"אתה צריך לרסק אותו בחזרה".
- ואני אומר, "תשמע"… - זה לא יצליח.
- זה לא קורה כך. - אולי פעם,
- אבל כבר לא. - זה לא קורה כך. הוא אמר, "כן".
בכל פעם שזה קורה, אני חושב עליו מייד.
אמרתי תמיד, "רגע, רק רגע".
אבא שלי היה קשה.
אבל תראה איפה אתה.
אתה משחק בשביל צרפת.
וארסנל.
היה קשה לפני כן, טכנית.
אז אתה צריך לקבל את זה שאנשים מצפים שתעשה יותר.
אבל אני חושב שזה הפוך. לדוגמה,
ברגע שהפכת למבקיע העיקרי של צרפת, של ארסנל,
בפרמייר ליג, אני חושב שקשה יותר
לשמור על זה מאשר להגיע לזה.
עם הלחצים והציפיות ו…
- כן, בטח. - או שאתה לא מסכים?
כן, אני מרגיש שהיית באותו מצב.
היו ציפיות ממך, צרפת.
כן, זה היה די מוזר,
כי לא היו לנו ציפיות ב-1998.
אתה מכיר את זה שעיתונאים ושחקנים לשעבר עושים רשימות?
- כן. - לא הופעתי באף אחת מהן.
- לא היית ברשימת "אולי"? - באף אחת. אף אחד לא חשב שאגיע לזה.
זה היה מוזר כי אתה בנבחרת מתחת לגיל 17,
מתחת לגיל 18, מתחת לגיל 19, ואתה עובר את האצטדיון.
חשבתי, "אני מקווה שאשיג כרטיסים".
1998 - גביע העולם
זה היה גביע העולם הראשון שלך,
- וניצחתם? - כן.
זה מטורף.
ההשפעה שהייתה לזה על הצרפתים.
- כן. - ולראות אנשים הולכים…
שער הניצחון
מעל מיליון בשאנז אליזה…
- אמרת מיליון אנשים? - כן, היו הרבה יותר.
היו אנשים שאמרו שהפעם האחרונה שהשאנז אליזה נראה כך
הייתה בשחרור של פריז.
פתאום התחילו להיות ציפיות ממני.
כי לא ציפו שננצח.
- בסדר, אני מבין, כן. - אם אתה מבין אותי.
פתאום עכשיו אתה מניח את הגביע ו"בואו ננצח שוב".
צרפת אפס, סנגל אחת.
ואז, "בואו נזכה בו שוב".
איטליה היא אלופת העולם.
ואז, "בואו נזכה בו שוב".
אבל דרום אפריקה ניצחה את צרפת היום…
ולא זכינו בו שוב.
לאורך הדרך, זה נעשה הנורמה, הנורמליות,
אתה מגיע לרמה שאתה אדיש לאושר.
זה אף פעם לא מספיק.
תמיד רציתי לדעת, בעצם, לא שאלתי אף פעם.
ברור שיכולת לשבת איתי עכשיו עם שתי זכיות ביורו.
שתי זכיות ביורו, מונדיאל אחד, כן.
- שני משחקי גמר? של היורו? - כן, שני משחקי גמר.
ואין לך שום דבר.
אני לא לועג לך.
אני רק אומר, איך תחזור לטורניר
במחשבה, "אנחנו צריכים לנצח במשהו"?
איך תיכנס לראש שלך כשאתה יודע איך זה לשחק
בשביל אנגליה והלחץ של העיתונות?
איך תעשה את זה?
כשאתה לובש את החולצה של אנגליה, כבר יש ציפייה,
אתה מוכרח לנצח, אפילו במשחק ידידותי.
אי אפשר לנצח 0-1. ולא, יהרגו אותך.
ובמיוחד כשאנשים מדברים על היורו
ומה שקרה בפעם האחרונה שבעטתי בעיטת עונשין, זה מוסיף לזה.
זה כבד.
עוד רגע מדהים בשנה נפלאה.
איך ההרגשה לקבל את הזימון הראשון שלך לאנגליה?
כשנחתתי, כיביתי את מצב הטיסה וראיתי הודעה.
"אנחנו שמחים לאשר שנבחרת לנבחרת הלאומית של אנגליה".
בהיתי בה במשך חמש דקות בהלם.
אני מאושר.
זה כבוד לקבל זימון לנבחרת אנגליה,
כי חלמתי על הרגע הזה, אז אני מאושר.
המשפחה שלי מאושרת, אי אפשר להביע במילים עד כמה אנחנו מאושרים.
מזל טוב, בוקאיו סאקה בנבחרת של יורו 2020!
הצמיחה סביב שחקן צעיר עכשיו, אם הוא משחק בצמרת…
רבקה ג'יימס
היחצ"נית של בוקאיו
קשה להכין אותם לזה עד שהם חיים את זה.
כשפגשתי את בוקאיו לראשונה, הוא היה בערך בן 14.
עבדתי בארסנל באותו זמן.
כולם התלהבו מהכישרון הצעיר באקדמיה.
הייתה לו נפש סקרנית וטובה,
והוא נראה בטוח מאוד בעצמו.
הוא עדיין אדם רך ועדין מאוד.
ואז הוא הגיע לקבוצה הבוגרת.
שער נפלא של הנער בוקאיו סאקה.
אפשר היה לראות את החשיפה גוברת והולכת.
קשה לאנשים להבין אם הם לא חיים את זה.
רק רציתי להגן עליו
מהחלקים המאתגרים של התעשייה.
שוב סאקה! הכוכב ממשיך לזרוח!
יורו 2020
כשעברנו ליורו,
ידעתי שאם הוא ישחק היטב,
העולם שלו ישתנה באותו קיץ.
זה קיין.
אני לא משחק רק בשביל המועדון שלי, אלא בשביל הארץ כולה.
אולי זה יגיע לסאקה!
שער בין-לאומי ראשון בנבחרת הבוגרים לבוקאיו סאקה!
No comments yet. Be the first to leave one.