The first 200 lines.
היי.
נעים להיפגש סוף סוף. -בבקשה, תנמיך ציפיות.
אני הרבה יותר מקסימה במייל.
טוב…
אני שמחה שהזמנת אותי לדייט. סוף סוף.
אני טיפוס של אירובי. אני בדרך כלל לא מתקרבת למשקולות.
אני בדרך כלל לא מרים כל כך הרבה.
הזמנתי אותך לדייט לפני שאחטוף בקע בניסיון להרשים אותך.
אז למה עזבת את לונדון ועברת לניו ג'רזי?
הציעו לי עבודה.
אני עורך דין באייר קרוז.
אני מתה על אייר קרוז. תודה. -תודה.
תמיד בזמן, חטיפים נהדרים.
לחיים.
אני מת על הפרסומות שלך.
"אני לא רק מנכ"לית אייר קרוז, אני גם טייסת."
אני שונאת את זה.
אבא שלי הופיע בפרסומות, וכשהוא פרש, נאלצתי להחליף אותו.
זה החלק הכי גרוע בעבודה.
את נהדרת.
גרושתי תקנא כל כך שאני בדייט עם הגברת של אייר קרוז.
זה לא דייט. זו ארוחה עסקית.
טוב…
ציפור קטנה לחשה לי שאת רווקה,
וגם אני.
זה רשמי עכשיו.
ששת החודשים הכי טובים בחיי. -טוב…
אני כאן כדי לדבר על עסקים, אז… -סליחה, את צודקת.
תאמיני לי, אני ממש לא רוצה לדבר על גרושתי.
בסדר.
סטייסי.
רגע, זה לא צעד ענק לאחור בקריירה?
אני לא יודע.
לעסוק בחוק בינלאומי בקנה מידה גלובלי זה מתגמל,
אבל היום באייר קרוז
פתרתי סכסוך בין נוסע לכלב תמיכה רגשית, אז…
אתה מסתיר משהו. תודה.
למה באמת עזבת?
התפטרת, או שפיטרו אותך? -לא.
אתה יכול לספר לי הכול. אני כמו כספת.
האקס שלי הדביק אותי בסקביאס ולא סיפרתי לאף אחד.
כל הכבוד.
אייר קרוז מתרחבת לדאלאס-פורט וורת'.
זה ענק בשבילנו. -דאלאס.
ואני רוצה שהטרקלין שם יישקף אותנו ויהיה מעין היכל של…
לארי?
סליחה…
סטייסי מדאלאס.
שם הכרנו.
אתה בוכה?
אני לא בוכה.
לארי! -סליחה!
שנזמין אוכל? בואי נזמין אוכל.
אכלתי חטיף חלבון קודם.
אתה יודע למה אני באה הנה? בשביל זה.
טעים, נכון? בקושי מרגישים את הטקילה, נכון?
אבל היא שם. היא בהחלט שם. שנזמין קצת מים?
אלוהים. זה השיר האהוב עליי.
אלוהים. אני מתה על השיר הזה.
זה שיר טוב.
אנחנו חייבים לרקוד.
לא. ממש לא. -אני חושבת שכדאי שנרקוד.
ממש לא. זו מסעדה, לא מועדון ריקודים.
בסדר. אתה רוצה לשבת, ילד שובב?
אני מצטער, כולם. סליחה.
טניה, בבקשה, אני מתחנן.
אוי, לא. -אלוהים.
מה נדפק?
שב, או שהחבר שלי יקרע לך את הצורה.
טניה. אני ממש מצטער. -תרסן אותה.
אף אחד לא יקרע לך את הצורה. טניה, בבקשה.
אני מתנצל, כולם. הקינוח עליי.
אוי, שיט.
ואז הפסקנו לשכב.
היא חשבה שזה באשמתה, אבל…
האמת ש…
זה היה באשמתי.
ועכשיו אני מאונן עליה.
אני מביא ביד על אשתי לשעבר. כאילו, כמה דפוק …
זה הסימן שלי לעזוב. בסדר.
סליחה.
היה לי ממש כיף הערב.
לילה טוב, טניה.
לא בדייט הראשון, מה?
אתה ג'נטלמן.
טוב…
עד הפעם הבאה.
לילה טוב. -לילה טוב.
אלוהים, אתה כזה נקבה.
אימא! אני בבית.
ג'קי, אני רק רוצה להתנצל שוב.
אני ממש מצטער.
כדאי שתתקשר ל…
סטייסי.
אולי היא בבית, חושבת עליך.
ומאוננת?
להתראות, לארי.
- אייר קרוז -
סליחה.
- רומן משרדי -
בסדר, פרדריק. בבקשה.
סיימתי אתמול בלילה. תעביר את זה למר ואנס כשהוא יגיע.
זה היה מהיר. אתה יכול לקבל עוד זמן.
מר ואנס יכעס אם יהיו טעויות, אז…
אין טעויות.
הכול טוב, קלייר? -לא.
בחוץ קפוא, וברכבת חם בטירוף,
אז הזעתי בתחתונים התרמיים שלי,
והזיעה קפאה כשהלכתי ברגל לעבודה,
ועכשיו יש לי פריחה מטורפת מאחורי הברכיים.
אוי, לא.
ואתה? מה עשית אתמול?
כלום. -לא, עשית משהו. מה זה היה?
סתם משהו אישי.
מה?
סליחה. נראה לי שזה הבדל תרבותי.
מבחינתי, לדבר על החיים האישיים בעבודה
זה לא הולם או גס רוח.
אז כשאני שואל, "הכול טוב, קלייר?" זו לא באמת שאלה.
זו רק הדרך שלי לומר שלום.
מבחינתי, כששואלים אותי שאלה, אני עונה,
כי ככה שיחה עובדת.
בסדר.
למשל, אתמול, כש… -בוקר טוב.
כשאמרת לי שהמעי הרגיז שלך "אינטנסיבי"…
זה עניין אישי שלך, של החיים האישיים שלך. את מבינה?
מה אתה רוצה שאגיד? -פשוט "הכול טוב".
אני אגיד, "הכול טוב?", את תגידי, "הכול טוב", ונתקדם בחיים.
אבל הכול לא טוב.
לאף אחד לא טוב, קלייר. זה סתם משהו שאומרים.
בוקר טוב, גברת קרוז. -בוקר טוב.
בוקר טוב, גברת קרוז. -בוקר טוב.
בוקר טוב, גברת קרוז. -בוקר טוב, גברת קרוז.
היי. איך היה אתמול בלילה? -סיוט.
מי סיפר ללארי שאני רווקה? -מי לא יודע שאת רווקה?
צודקת. -אני מצטערת. הוא התחיל איתך?
ואז הוא בכה. -אני אצרח.
אני שונאת אנשים שלא מסוגלים להפריד בין העבודה לחיים הפרטיים שלהם.
חוץ ממך, כי העבודה היא כל החיים שלך.
היי.
אני לא צריכה אף אחד בחיים שלי עכשיו. אני ממוקדת בעבודה.
אני איתך, אחותי.
אלוהים. -בסדר.
אני יודעת שאסור לי לשאול, אבל איך את בכלל הולכת עכשיו?
באמת אסור לך לשאול. סליחה, תעברי.
לא. -זו חברת התעופה שלך.
את. -בסדר.
ברצינות. את לא אמורה להיות בבית? או בבית החולים, במחלקת יולדות?
אלך לבית החולים כשהתינוק ייוולד, ואחזור לעבודה למחרת.
את צוחקת, נכון? יש לנו חופשת לידה. אני דואגת לך.
היי, מרקוס. -כן?
קח את זה למחלקה המשפטית. -גברת קרוז?
מייד, גברת בלום. -תודה.
"מייד, גברת בלום"?
אז את מוכנה לשימוע?
אני לחוצה. -לא. תקשיבי, זה שום דבר.
אם מהלי חברת התעופה הגדולה בעולם לא תובעים מישהו על משהו,
הם מאבדים את הזקפה.
סידני! -מה?
אל תדברי ככה. הדלת פתוחה.
זו האמת. -אלוהים.
יהיה בסדר. ואנס ישמיד אותם.
הוא באמת ישמיד אותם, נכון? -כן. הייתי קונה לזה כרטיס.
פיטר ואנס יאכל את החארות האלה לארוחת בוקר.
גנדרסון. פיטר ואנס מדבר.
מה הקשקוש הזה של הקדמת מועד השימוע?
פיטר, אני מצטער.
לך תזדיין! -פיטר…
טוב, תקשיב, חתיכת אידיוט.
אם זה הזמן היחיד שיש למנכ"ל שלך בלוח הזמנים היקר שלו,
אני אזמן גם אותו. -אתה לא…
בטח שכן! -פיטר.
בטח שאני יכול!
תבדוק את המייל שלך, אידיוט.
נחש מה?
אני יכול… אתה שם?
מה קורה?
אני לא יודע אם זו הייתה נקניקיית בקר או צ'וריסו, אבל…
הכול טוב, קלייר? -לא, ממש לא.
מר ואנס נחנק כשאכל בוריטו לארוחת בוקר.
אלוהים.
בוריטו לארוחת בוקר?
סליחה. הוא בסדר?
תקוע לו צינור בגרון, אבל הוא מסמן בידיים
שהוא רוצה לתבוע את משאית האוכל על רשלנות בחיתוך הנקניקייה.
זה הוא? אתה בלנצ'פלאואר?
כן. דניאל בלנצ'פלאואר.
הגנרל פצוע. הגיע הזמן להכניס את הקולונל.
ואנס אומר שאתה תותח, אז השימוע של פלקון איירליינס באחריותך.
תהיה במשרד של מיס קרוז בעוד חמש דקות. -אהיה שם.
למה כולכם מסתכלים עליי ככה? -פגשת את גברת קרוז?
לא, רייצ'ל. עוד לא היה לי העונג.
"העונג"?
אז אתה נהנה להרגיש טיפש ומפוחד?
היא קשוחה. אל תברבר.
אבל אל תשתוק. פשוט תדבר בדיוק במידה הנכונה.
ואל תחמיא לה על הנעליים. זו הייתה הנסיעה הכי גרועה במעלית בחיי.
היא אוהבת ריח של לבנדר. תנסה להדיף ריח של לבנדר.
היא שונאת לשמוע נשימות. אל תנשום.
אבל אם אין ברירה,
No comments yet. Be the first to leave one.