Disney Worldbuilders
Download Hebrew Subtitle
Release info
Tags
Hebrew subtitle preview
The first 200 lines.
כאן אתם יוצאים מהיום
ונכנסים לעולם האתמול, המחר והפנטזיה
כולנו יודעים שוולט סיפר לעולם הרבה סיפורים.
בוב אייגר מנכ"ל לשעבר
חברת וולט דיסני
בכל פעם שאני הולך ברחוב הראשי
אני חושב על העובדה שהוא ידע שיש ערך בנוסטלגיה,
אבל הוא גם היה עתידן אמיתי.
הוא יצר את האיזון העדין
בין העולם של אתמול, העולם של היום והעולם של מחר.
במובנים רבים זו בעצם דיסנילנד.
דיסנילנד כיבוי אש
עכשיו אנחנו רוצים שתראו איתנו את החלום החדש והגדול ביותר שלנו.
הנה הוא, כאן.
דיסנילנד.
אנחנו מקווים שהוא יהיה שונה מכל דבר אחר בעולם.
מקום של תקוות וחלומות, מציאות ודמיון, הכול ביחד.
קולנוע הרחוב הראשי
מדהים להיות פה...
קריסטל ארקייד
ולחשוב על מה שוולט אמר
ולשקוע בעולם שהוא תיאר
ובמה שהוא חלם לבנות.
תוכלו רק לדמיין כמה השראה הוא עורר בי כשהייתי ילד.
לא ידעתי מה לומר כשילד קטן שאל,
"מר דיסני, מה אתה עושה?"
אמרתי, "לפעמים אני חושב שאני דבורה קטנה.
"אני עובר מאזור לאזור באולפן ומלקט אבקנים
"ומדרבן את כולם.
"אני מניח שזאת העבודה שאני עושה."
אין דבר שמלהיב אותי יותר מאשר לשמוע מספר סיפורים שמספר סיפור נהדר.
כשהסתכלתי על פיקסאר ומארוול ולוקאספילם, ואז על פוקס המאה ה-20,
ראיתי אוסף של סיפורים נפלאים,
ואם נוכל להכניס את כל זה לחברת וולט דיסני,
זה ירחיב את היריעה עד מאוד
ויאפשר לחברה לצמוח ולהצליח בשנים הבאות.
אחד הדברים שאתה מגלה כשאתה עובד עם מספר סיפורים נהדר
הוא העובדה שהסיפורים בידיים שלהם במובנים רבים.
הם מגיעים מתוכם, מהלב שלהם.
הם המשך ישיר של מי שהם כבני אדם,
והם מחוברים בצורה אינטימית מאוד לסיפורים שהם מספרים.
ואני חושב שממש חשוב כשאתה עובד עם מספר סיפורים
להבין את זה.
יותר מכל דבר אחר, כל מתקן בפארק שעשועים
קיים כי מספר סיפורים נהדר סיפר סיפור נהדר.
זה פשוט מאוד.
לבנות את העולם של דיסני
הכול התחיל במשחק.
פיט דוקטר סמנכ"ל קריאייטיב, פיקסאר
כשאתה נזכר בילדות,
כשהיו לך שתי דמויות מפלסטיק, ופתאום המוח שלך...
ונכנס למציאות הזאת שאתה יוצר.
בשבילי דיסנילנד הייתה הדבר הזה בקנה מידה גדול,
וברגע שאתה נכנס למרחב, אתה מקבל הזמנה למשחק.
גדלתי בעיירה קטנה בפרברי מינסוטה, ובערך פעם בשנה
היינו נוסעים בוואן של פולקסוואגן שלנו לבקר קרובי משפחה בדרום קליפורניה.
והשיא מבחינתי,
לצערי, לא היה לראות את הסבים והסבתות או הדודים והדודות.
זה היה ללכת לדיסנילנד.
מבחינתי זה היה, "טוב, כן, בואו נצטלם
"כדי שנוכל לצאת ולחוות את המקום הזה."
והייתי מתכנן במשך חודשים.
הייתה להם מצלמת סופר 8.
בגלגל שתיעד שתי דקות וחצי
ניסיתי לנצל את הצילום ככל האפשר כדי לתעד את זה, כי זה היה כזה קסום.
עד עכשיו אני חושב ש"שודדי" הוא המתקן הכי טוב.
שודדי הקאריביים
אני זוכר שהרגשתי כאילו נכנסתי לחלום.
מתים לא מספרים סיפורים!
הסיפור מסופר בצורה נהדרת.
אתה נכנס, אתה נרדם ועובר חוויה שלמה,
ואז אתה עולה ומתעורר וחושב,
"אני... מה קרה הרגע?" זה קסם.
אני חושב שנכנסתי לאנימציה בגלל אשליית התנועה,
והבנתי את זה די מהר בספרון אנימציה,
שאם יכולתי לצייר נקודה ואז היא גדלה והפכה לקו,
והיא הייתה מסתלסלת והופכת לשולחן ו...
ופשוט, "וואו, זה זז!" זה הדהים אותי.
וככל שנכנסתי לזה יותר, כך הבנתי יותר
שהתנועה היא השנייה בחשיבותה אחרי הסיפור עצמו.
אז כשסיימתי את הלימודים, ממש נדהמתי מהיכולת לספר סיפורים.
חשבתי שאהיה אנימטור, אפילו שהתקשיתי באיור.
ואז במקום זאת, מסיבות שאני לא יכול להסביר לחלוטין,
הגעתי לאולפן מחשבים לא מוכר
שאף אחד לא שמע עליו, ששמו פיקסאר.
פיקסאר אולפני אנימציה
זה אפילו לא היה אולפן. זו הייתה חברת מחשבים.
הם יצרו חומרה ותוכנה ומהצד פרסומות.
ולכן אני הגעתי.
אז דבר הוביל לדבר, והייתי אנימטור ראשי ב"צעצוע של סיפור".
לא ידעתי שאני יכול לעשות את זה.
אל האינסוף ומעבר לו!
"צעצוע של סיפור" בסופ"ש הטוב אי פעם
והעבודה על הסרט הזה שינתה את חיי.
ראינו בעצמנו מורדים.
היה משחק כוחות כזה של, "אני רוצה למתוח את הגבולות.
"אנימציה יכולה לעשות הכול."
וחשבתי על רעיון לגבי מפלצות.
אין דבר רעיל או קטלני יותר מילד אנושי.
מגע בודד יכול להרוג אותך.
בו!
אני לא ממש זוכר שמישהו אמר, "אתה תביים אותו."
זה התפתח ככה.
בקושי צלחתי את זה, ממש בקושי.
כמעט פוטרתי כמה פעמים, אני בטוח,
כי הסיפור לא התחבר.
אבל שרדתי.
אתה לא יכול ליצור סרט לפי מה שאתה חושב שאנשים ירצו.
הוא חייב להיות בהשראת משהו שאתה מרגיש מעומק הלב כאדם.
אז דבר הוביל לדבר.
אני חושב שב-1999 חשבנו לראשונה על כספת הדלת כקונספט.
ואחרי 30 שניות אמרנו,
"זה יהיה מתקן נהדר בפארק שעשועים."
אבל מסיבה כלשהי,
בין אם הטכנולוגיה לא הייתה קיימת או שהתקציב לא התאים,
זה נדחה שוב ושוב.
אז ממש מרגש עכשיו שסוף סוף בונים אותו.
מזח פיקסאר
מזח פיקסאר.
קליפורניה אדוונצ'ר פתח הזדמנות נהדרת לכל סרטי פיקסאר האלה.
כנראה המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת למישהו מאיתנו,
"ניצור מתקן מהסרט שלך ונשים אותו בדיסנילנד."
אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי וודי מסתובב.
נראה לי שבכיתי.
כשאנחנו מעצבים את הדמויות והסיפורים,
אנחנו חושבים, "בואו נכניס את הקהל לאותו הקצב
"כדי שהם יאמינו וירגישו את אותם הדברים כמו הדמות."
ואז אתה רואה ילדים באים,
ובשביל זה כאילו הם בסרט
או שהדמות יצאה מהסרט,
והם כבר מכירים את הבחור הזה,
כי הם עברו איתו חוויה רגשית שלמה.
אני חושב שזה מה שכולנו רוצים כקולנוענים, כאומנים,
איכשהו לשאוב מעצמנו, ליצור משהו ש...
כמו תיבת נגינה, אתה יכול לסובב אותה ולהשמיע אותה למישהו אחר,
והיא מנגנת את אותה הרגשה שהייתה לך.
אני הקול של קווין, הציפור מ"למעלה".
היינו צריכים איזה סאונד, אז עשיתי...
וזה מה שיש בסרט.
אני זוכר שב-1989 התקבלתי להתמחות בדיסני אנימציה.
כל כך התרגשתי.
והם אמרו, "אתה תיצור אנימציה למשהו באפקוט."
פיקוד המוח
אז יצרתי כמה סצנות ראשונות לבדיקה של "באזי",
שקדם ל"פיקוד המוח".
איך קוראים לך, חייל? - באזי, המפקד.
נראה לך שאתה מוכן להפעיל מוח, פאזי?
קוראים לי באזי, המפקד. כן.
כמובן, הכול מתרחש במוח, בגוף של ילד.
שנים אחר כך, כשחשבתי על הרעיון של "הקול בראש",
הבנתי שהייתה שם כנראה השראה.
לא עשיתי אז את החיבור.
אני עצב.
שלום. אני שמחה.
זה פחד.
זאת גועל.
זה כעס.
אני חושב שהדמות הראשונה שצצה הייתה כעס.
הוא היה סוג של מרובע.
מוזר לבקר במדינה
שבה אני לא דובר את השפה, לא הכרתי אף אחד,
אבל מיליוני אנשים יתחברו לדמות הזאת,
שחצי עולם ממנה ציירתי על מפית לפני שמונה שנים.
ליצור סרטים ולהיות חלק ממתקני פארק שעשועים
זו דרך לומר, "אתה לא לבד.
"אתה לא היחיד שמרגיש ככה", וזה מחבר בין אנשים.
זה מאחד אותם בדרכים שלא חלמתי עליהן.
אתה יכול לעצור אותו?
בוא נראה. - צריך... מה...
היי, הצלחנו.
בסדר. בוא נסובב אותו לכיוון השני.
הוא חלקלק.
זו תחושה שכולנו מחוברים,
שכולנו שותפים לסיפור הזה יחד.
ואני חושב שזה מה שדיסני עושים כל כך טוב,
לקחת את הסיפורים האלה, שהם די מוזרים וספציפיים,
והופכים אותם לאוניברסליים.
ההרפתקה נמצאת אי שם!
התמזל מזלי
ומפקידים בידיי עולמות שנוצרו בעבר ואני מפתח אותם.
זה סוג ספציפי מאוד של בניית עולם,
כי אתה לא מתחיל אותו מאפס.
אתה נצמד למה שבא קודם, אבל מנסה לקדם ולפתח אותו.
לפעמים עם טכנולוגיה חדשה, לפעמים מעדכן אותו לימינו...
ג'ון פאברו תסריטאי ובמאי
אבל עדיין משמר
את מה שהפך אותו לעולם מלכתחילה,
ואת מה שנוצר לפניך.
דיסנילנד הוא הפארק האהוב עליי.
אני אוהב שוולט היה שם.
זה מצחיק כי אנשים חושבים על דיסני או דיסנילנד כנוסטלגיים,
אבל קשה לזכור כמה מתקדמת
כל הטכנולוגיה הזאת הייתה כשהיא הוצגה לציבור בהתחלה.
אני חושב שהשילוב של הישן והחדש
יוצר משהו רלוונטי לכולנו.
הקשר שלי עם "מלחמת הכוכבים" התחיל ב-77',
כשראיתי את הסרט הראשון והייתי בן עשר.
זה היה הגיל הנכון לראות את הסרט הזה.
זה כמו לדבר על דיסנילנד.
אנחנו מתייחסים לזה כמובן מאליו עכשיו כי כולנו גדלנו על זה,
Disney Worldbuilders subtitles in other languages
Comments
No comments yet. Be the first to leave one.