Первые 200 строк.
מאיפה להתחיל?
טוב, מה שאני באמת רוצה להגיד זה…
שאני מי שאני, בזכות המקום ממנו הגעתי.
איטרניה, עולם של יופי אינסופי.
כל הדברים שקיימים רק באגדות, וסיפורים לפני השינה.
באיטרניה, הדברים האלה אמיתיים.
גריפינים, דרקונים, נמרים מדברים…
יערות קסומים, מדבריות בוערים, איים בשמיים. מה שתרצו.
נשבע שאני לא מסטול.
ואז יש לנו את "טירת גולגולת".
אבי אמר לי פעם שאיטרניה היא הלב הפועם של היקום.
ו"גולגולת", היא הליבה של הלב הזה.
אז אני מניח שהליבה של הלב…
של הלב, זה הכוח של "גולגולת".
אומרים שזה יכול להפוך אדם לעוצמתי כמו אל.
בשביל להגן עליו, הכוח הוטמע בתוך כלי קיבול.
חרב עתיקה בשם "חרב הכוח".
כן, אני יודע, אבל זה מה שהם בחרו.
האגדה מספרת שכאשר איטרניה תעמוד בפני סכנה קיומית…
גיבור יקום ויניף את החרב…
ואתם יודעים, ישתמש בה…
בצורה מטורפת.
עד שהיום הזה יגיע, היא נשמרה בטירה,
תחת עינה הפקוחה של הקוסמת,
שהייתה חכמה, וקדומה…
וקצת מפחידה, אם לומר את האמת. אבל היא סבבה. היא סבבה.
במשך מאות שנים, "גולגולת" נותרה תחת הגנתם של אבותיי הקדמונים.
מבינים, אני מגיע משושלת די מרשימה של גיבורים רבי עוצמה.
אצילים, חזקים, חסרי מורא.
אבל אימא, אני לא רוצה להילחם.
כולם חזקים וגדולים ממני.
והתיאום עין-יד שלי גרוע.
שטויות! מי אמר לך את זה? -קרינג'ר.
זה נכון. הוא הכי קטן וחלש.
זה נס שהוא עדיין לא שבר משהו או מת.
אז מה הנסיך אמור לעשות במקום להתאמן בנשק?
לא יודע, לבלות ולשחק עם קרינג'ר.
צא לדרך. תן לי כדור צמר, ואני מסודר.
אתה לא מועיל בשיט, יודע.
אני חייב ללכת?
אימון נשק. עכשיו.
הקשיבו, העילית של אטרנוס לעתיד.
אין פסלים של לוזרים…
אין רחובות על שמם של פחדנים…
ואין מצעדי ניצחון למי "שעשה את המיטב".
האדמה הזו, הארמון הזה, כל קיומכם…
מושתתים על כתפיהם של גברים ונשים אשר ניצחו בקרב.
ובתור "איש-השריון" של המלך, תהיו בטוחים שניצחתי בהמון קרבות.
זו הסיבה שכולנו כאן.
הצלתי את התחת של ההורים שלכם.
את התחת של השכנים שלכם. ואפילו את התחת של ההורים של השכנים.
מדובר בהרבה ישבנים. אבל הנקודה היא שנלחמתי למענכם…
ועכשיו אתם תילחמו למעני, עם רפלקסים חדים,
עין מדויקת, ושרירים לתפארת.
וזה.
מישהו יודע מה זה?
זה מקל.
תודה שציינת את המובן מאליו.
עוד מישהו?
טילה?
הנשק שלך.
זאת הילדה שלי!
אלה הנשקים שלכם. המשך ישיר של הגוף שלכם.
טוב, התחלקו לזוגות. תפסו נשק.
אני רוצה לראות סימנים כחולים לתפארת.
אני רוצה לראות אפים מדממים. שיניים שבורות.
בואו נתחיל. מרכז כובד אל האדמה.
היי, דיאן. רוצה… -במציאות היית מת פעמיים.
אדם. -עיניים למעלה!
תסתכלו לו בעיניים כשאתם מפוצצים לו את הפרצוף.
תהדוף, או שבפעם הבאה זה יכאב יותר.
אולי נשב ונדבר על זה?
היי, אדם. אדם. תעשה מה שאתה יכול, טוב?
כן. טילה.
איזו מן חברה את?
כזו שהולכת להביס אותך.
דאנקן.
איך נראה לך שהחניכים מתקדמים?
מדובר בחבורה מוכשרת ומסורה, מלכי.
כולם?
בלי לרקוד, אדם.
נו. -תכי אותי! תכי אותי!
הוא עושה מעצמו צחוק.
הבטחתי להפוך אותו לגבר, ואעשה זאת.
כן. אבל איזה גבר?
אדם! -פשוט תכי אותי!
טוב, הוא בכל זאת פרק אותה מנשקה.
זה לא עובד ככה, חברי היקר.
ניצחתי! ניצחתי! ניצחתי!
אתה עושה שטויות, אדם.
ילד.
הילחם מולי. עם זה.
טוב, תרים את זה.
עכשיו…
הגן על עצמך.
אבא.
אבא!
בעולם הזה אין מקום לחלשים.
כן, אבא.
תגיד את זה.
בעולם הזה אין מקום לחלשים.
אדם. קום!
קום.
כשאתה נופל…
זו ההזדמנות שלך להתעלות מעל הכול. מבין?
עכשיו תיראה חזק.
כשהוא יסתובב, הוא יראה אותך.
ואתה רוצה להראות לו שאתה יודע לחטוף.
כשהוא יסתובב, הוא לא יראה ילד קטן ומפוחד.
הוא יראה גבר.
מה הוא יראה?
גבר. -יופי. תסתכל.
ברגע שהוא מסתובב.
תלך וזה יעבור, ילד.
ההצגה נגמרה. חזרו לעבודה. קדימה.
אדם. -מה את עושה כאן?
עוקבת אחריך.
כן, טוב, באתי לפה להתבודד, אז…
אל תהיה כזה "סקווינק".
לא חשבתי שאתה חלש, אתה יודע.
היום באימונים.
אבא שלי חשב.
זאת… הקוסמת?
על מה היא מסתכלת?
המלך רנדור, מתקיפים אותנו.
הכול תחת שליטה, מלכי.
המשמר המלכותי מאומן לזה.
אני מבטיח…
שום רע לא יאונה לך או למשפחתך.
אני אביא אתכם בבטחה ל"גולגולת". שומרים!
היי, זה בסדר.
היצמדו אליי.
טילה! בואי.
אבא…
אני מפחדת.
מי לימד אותך את המילה הזאת? אה? לא אני.
יהיה בסדר, מתוקה שלי.
יהיה אשר יהיה, כל עוד אני כאן, אין לך ממה לחשוש. טוב?
בואי. קדימה.
לכו עכשיו! קדימה, קדימה!
הם רבים מדי.
צבא גדול פירושו רק דבר אחד.
יותר מטרות.
לכו, קדימה!
אחריי.
הולכים מכאן.
בסדר, הישארו שם.
חיילי צעצוע חלשים של הארמון.
מלכי, לכו ואל תעצרו.
לכו. אני אטפל בזה.
מישהו פה להוט להילחם.
זה מספיק קרוב.
איך העזתם לפלוש לעיר שלי! אתם לא יודעים עם מי יש לכם עסק?
למה שלא תגיד לי.
אני דאנקן, מפקד המשמר המלכותי.
איש-השריון הארור של המלך.
והיום…
והיום…
נכשלת.
אבא. אבא.
בסדר, קדימה. על הרגליים. קום. קדימה. בבקשה.
טילה.
נכשלתי.
בוא.
תחזיקי חזק.
שלטונו של רנדור מגיע לקיצו הלילה.
האמנת שאתה כה חזק, עד שחדלת לפחד ממה שארב בין הצללים.
זה הייתי אני.
אני ארבתי.
במעמקי היקום, בפינות החשוכות ביותר…
שם ארבתי.
אך כעת אני יוצא אל האור…
על מנת שתחזה במפלתך.
לכו. אל תסתכלו לאחור.
אדם, אל תדאג, ילדי. אני שומר עליך.
תהיה חזק, בני. אני אעכב אותם.
אבא? -לכו!
אבא!
מה בכוונתך לעשות לי, יצור נתעב?
רק לערוף לך את הראש.
לא משנה מה יעלה בגורלי, אטרנוס לעולם לא תהיה שלך.
הארמון שלך הוא לא יותר מערימת לבנים וזכוכית.
הכתר שלך, תחפושת.
לא, אני רוצה את הכוח מאחורי זה.
אוויל-לין?
הו, אוויל-לין.
יפה אמרת, לורד סקלטור. ממש שירה צרופה.
קחו אותו מכאן. זמנו עבר.
עם עלות השחר…
איטרניה תחזה בעלייתי.
זהו. סיימתי. -כמובן, מלכי.
כשאני מרים את האגרוף ככה, סיימתי. -כן.
זה הקרשנדו!
נדע זאת להבא, מלכי.
הם באים.
"גולגולת" תיפול.
לא, היא תישאר על תילה.
הבא לי את החרב, ילד.
כן. עכשיו, מהר.
עליך לקחת את החרב למקום בטוח, הרחק מכאן.
No comments yet. Be the first to leave one.